אתר הנצחה לזכר רס״ן מור אלרז ז״ל

סיפור חייו

סיפור חייו של רס״ן מור יהודה אלרז ז״ל מתוך אתר יזכור

בן נורית ושמעון. נולד ביום י"ב בתשרי תשל"ז (6.10.1976) בקרית אתא. אח בכור לשקד. מור גדל והתחנך בקרית אתא, החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'שפרינצק', וסיימם בהצטיינות בבית-הספר התיכון 'רוגוזין' במגמה הביולוגית.

מור אהב מאוד לקרוא, ומגיל צעיר בילה זמן רב בקריאת ספרים. משבגר ותיכנן לעצמו קריירה צבאית, קרא ספרים רבים בנושא אסטרטגיה צבאית ופוליטיקה ואסף אוסף נאה של ספרים בתחום זה. גם אמנות לסוגיה משכה אותו מאוד, והוא הרבה לבקר במוזיאונים בארץ ובחו"ל. כשהיה בתיכון התנדב למגן-דוד-אדום, ובמשך שלוש שנים ברציפות השתתף ועזר בעבודת צוותי האמבולנס.

בחודש מרס 1995 התגייס מור לצה"ל. תחילה שאף ללמוד רפואה במסגרת העתודה, אך משנדחתה בקשתו התגייס לחטיבת 'גבעתי', והחל במסלול הלוחם. את הטירונות סיים כחייל מצטיין פלוגתי, וזמן קצר לאחר-מכן נשלח לקורס מ"כים. לאחר תקופה כמפקד כיתה, נשלח מור לקורס קצינים. בחודש מרס 1997 הוסמך כקצין ושובץ להדרכה בבית- הספר לקצינים.

בסוף 1997 חזר מור לחטיבת 'גבעתי' ושובץ כמפקד מחלקה. בחודשים הבאים השתתף בפעילויות מבצעיות רבות. בתום אחד האירועים בלבנון, שבמהלכו נתקל הכוח שלו במחבלים ומור הצליח להרוג אותם, זכה מור לקבל תעודת הצטיינות מהרמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק. באירוע אחר, בדרום הארץ, קיבל תעודת הצטיינות מאלוף פיקוד הדרום, אלוף יום-טוב סמיה, על היותו קמב"ץ מצטיין אשר הוביל את הגדוד להצטיינות.

מאמצע שנת 1998, עם תחילת שירותו בקבע, היה מור לקצין המבצעים הגדודי. הוא הצטיין בתפקידו ונשלח ללמוד באקדמיה הצבאית לפיקוד ומטה.

במשך שנתיים, עד יולי 2001, למד מור בפו"ם וכן השלים תואר ראשון בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. את הלימודים סיים מור בממוצע אקדמי 94, והיה למצטיין הדיקאן. במהלך הלימודים התנדב מור במועדונית בשכונת שפירא בתל אביב, שם עזר לילדים בתחום החברתי ובהכנת שיעורי הבית.

באחד התרגילים במהלך הלימודים נדרש מור לענות במכתב על 'תלונה' של אזרח "על המפקדים ההולכים בראש". במלים ברורות הסביר בתשובתו: "חיילינו הקרביים, ואף קציני הצבא הקרביים, הלוחמים מדי יום ביומו בקו החזית, מודעים לסיכונים ולתוצאות האכזריות העלולות לגדוע את חייהם בטרם עת. אי-לכך כל אחד ואחד מהם מבין את גודל האחריות המוטלת עליו, על-מנת שאזרחי המדינה יקיימו חיי שיגרה תקינים… המחיר שאנו עלולים לשלם בסיכון הקצינים הבכירים כבד מנשוא, אך האם נוכל לתאר לעצמנו מצב בו מפקד בצה"ל לא ייקח חלק בקרב, ולעתים אף יילך בראש הכוח הנלחם? בטוחני כי אם נדמה בנושא זה לדרך פעולתם של צבאות ערב, הרי שנכשלנו בחינוך פקודינו ומפקדינו… אנו צבא הדוגל ופועל לפי אתיקה וערכים מסוימים, צבא המחנך את כל חייליו ובוודאי שאת מפקדיו לדבוק בערכים אלה. החיילים, שרואים כי גם מפקדיהם מסכנים את חייהם למען מטרה נעלה, מוכנים על אחת כמה וכמה לסכן את חייהם שלהם וללכת בלב שלם אחרי מפקדיהם. בסופו של דבר לכולנו מטרה וגורל משותף מעצם היותנו אזרחי מדינת ישראל, האחראים על בטחונה."

במהלך הלימודים הועלה מור לדרגת סרן. בתום הלימודים חזר מור ל'גבעתי' ומונה למפקד הפלוגה המסייעת, תפקיד השמור לוותיקים והמנוסים שבקרב מפקדי הפלוגות. הוא הצליח מאוד בתפקיד, ועד מהרה היה למ"פ נערץ על חייליו, שכתבו: "קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שיש לומר על המפקד, הלוחם, החבר, האדם. ואתה היית כל זה – והרבה יותר מזה. האבא והאמא של הפלוגה, זה שאהב את כולם, העריך את כולם על היותם לוחמים, התחשב בכל אחד ואחד מאיתנו, ולא ויתר לעולם, בלי פשרות ובלי הנחות. תמיד לצאת קדימה, ולהיות הראשון והטוב ביותר."

מורן, הפקידה הפלוגתית מספרת: "לפעמים פחדתי שאתה לא מתאים לפלוגה, כי תמיד אמרתי – לפלוגה צריך מישהו קשוח, מישהו רע שיהיה קשה עם החיילים. ואתה היית טוב מדי, לא יכולת לפגוע באנשים, תמיד היית רק איתם, מבין אותם, דואג לכל בעיות הת"ש שלהם. החיילים תמיד ידעו שהם יכולים להיכנס אליך למשרד, ולדבר איתך על כל בעייה שיש להם."

יוני, מ"מ תחת פיקודו של מור, כתב: "יצא לי להכיר מ"פ יוצא דופן, רגוע, החלטי. תמיד נתת תחושה של ביטחון, הכל היה כל כך חשוב לך, השקעה בלתי פוסקת. איך עמדת בזה? תמיד הייתי שואל את עצמי. העלית את הפלוגה לרמה מקצועית וערכית… מור, אין לך מושג כמה השפעת עלי."

הגדוד שירת ברצועת עזה, במשימות אבטחה. שבועיים לפני מותו של מור פירסם העיתונאי איתן רבין כתבה ב'מעריב' על פעילות הגדוד ובה, בין היתר, אמר מור: "המשימות שלנו הן סיכול פעילות חבלנית, איסוף מודיעין והפגנת נוכחות בשטח… החיילים הלוחמים יודעים את העבודה ומוכנים למשימה. כל מה שיקרה, נדע להגיב נכון. מצד שני, יש חששות. סומכים עלינו, ואנחנו צריכים להוכיח לאלה שסומכים עלינו שהם לא עשו טעות. המוטיבציה פה גבוהה מאוד. בסופו של דבר כולנו מבינים למה אנחנו נמצאים פה – כדי שהאזרחים מכפר דרום יוכלו לישון בשקט."

ביום ז' באדר תשס"ב (18.2.2002) נפל מור בקרב סמוך לכיסופים. אחרי שמחבלים ירו והרגו את אהובה אמרגי שנסעה בציר כיסופים, יצאו החיילים למרדף אחריהם. במהלך הפעילות נהרגו מפקד הפלוגה מור, וסמ"ר אמיר מנצורי.

בן עשרים-וחמש היה מור בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רס"ן. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו הורים ואח.

חייליו של מור ספדו לו: "דרכך היא צוואתנו, ואותה נמשיך לשמור ולקיים, תהיה בטוח בכך. זקופי קומה ומורמי ראש נמשיך בנתיב אותו סללת, מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכך. דמותך תעמוד תמיד לנגד עינינו, בכל אשר נפנה… תהיה בטוח שכשאתה שם למעלה משגיח עלינו במרומים, אנחנו כאן למטה נמשיך לבצע את משימותינו בצורה הכי טובה, כפי שאתה היית דורש ומצפה מאיתנו."

כתבה טל, חברה: "מור היה אחד האנשים היותר מושלמים שאני מכירה. תמיד טוב, מתחשב, אף פעם לא מתרגז, תמיד מקשיב ותמיד מוצא היגיון בכל מה שעושים, גם כשזה נראה חסר תכלית וקשה… למדתי ממור כל כך הרבה דברים שאני לוקחת איתי בכל יום ודקה, וכנראה עד הסוף."

כתב גל, חבר לצבא: "להיות טוב, מצטיין, זה לא ממש בעייה לאחד כמוך… אבל הצניעות – היא זו שבעיני הפכה אותך לכל כך מיוחד. לעשות משהו בהצטיינות ולא לרוץ לספר לחבר'ה… להוכיח את עצמך בכל פעם מחדש… אדם צנוע ואיכותי, איכותי וצנוע – זה מה ששמך מזכיר לי כל פעם מחדש. אין לנו עוד הרבה קצינים כאלה. ועל אלה שישנם – הייתי מבקש שתשמור מכל משמר."

דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון

https://www.izkor.gov.il/%D7%9E%D7%95%D7%A8-%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94%20%D7%90%D7%9C%D7%A8%D7%96/en_be9957fe13bf9c00e75967f0b0e6e183

Englishעִבְרִית