אינכם יכולים לשער ולתאר את התחושה וההתרגשות הרבה, עת הפכתם ניצוץ אור בליבנו ביום בו החלטתם להקים עמותה ולהנציח את זכר בנינו רס"ן מור יהודה אלרז.
רס"ן מור מפקד פלוגה מסייעת בגדוד "רתם" שבחטיבת גבעתי, נפל בתאריך ז' באדר 18/2/02 בעת שיצא למשימה להציל חיים.
שתי תכונות אפיינו את מור- צניעות וענווה, אך יחד עם זאת היה מור בנינו בעל שאיפות רבות וגבוהות שנגדעו בטרם עת, לנגד עיניו תמיד עמדה השאיפה לביצוע מושלם של כל משימה שהוטלה עליו או שנטל על עצמו , אם בתקופת לימודיו האקדמיים ואם בתקופת שירותו בצ.ה.ל.
בצבא אמרו שיש לו עתיד מזהיר והוא יגיע רחוק, ישרת בתפקידים בכירים, הדרך היתה סלולה ומהירה ונותר רק הזמן שיעשה את היתר,
כי שאיפה, רצון ויכולת היו למור מעל ומעבר, אך דרך החיים חשבה אחרת ויד מרצחים גדעה את תוכניותיו הרבות. שירותו הצבאי נבע מאהבת הארץ והמולדת, בה הרבה כה לטייל, הוא רצה לתרום למדינה דרך הצבא ונתן כל מה שיש בו. נחישות, השאיפה לשלמות ודבקות במטרה ביטאו את אישיותו. במשך כל שירותו הצבאי בקורס מכי"ם בקורס קצינים,המחלקה שעליה פיקד כקמב"ץ קיבלה את אות הצטיינות הרמטכ"ל, דבר שגרם לו לאושר רב. בסיום תפקיד זה נבחר יחד עם בודדים בהיותו בדרגת סגן בלבד לצאת לשנתיים לימודים במכללה לפקוד טקטי, מדובר באנשים שהצבא מנבא להם גדולות, מור אליהם כבר לא יגיע, תוך כדי קבל את הצטיינות הרמטכ"ל דאז ליפקין –שחק, צל"ש- על פעולה מבצעית בלבנון.
לא פעם שאלו אותו המרצים כיצד הוא מתמודד גם עם שירות קרבי צבאי והצטיינות כה גבוהה לאורך כל הדרך?
מור בתשובה תמיד היה מחייך וממשיך בדרכו הלאה,כך גם כבש את היעד האקדמאי בהצטיינות ייתרה-תעודה אשר לא זכה לקבל בחייו.
אנו- שמעון ואני, נקבל את התעודה בטקס שייערך סוף חודש מאי באוניברסיטה העברית בירושלים שבהר הצופים, תעודה לה כה חיכה מור בגאווה ובציפייה- תעודת הצטיינות הדיקן.
מור סיים את לימודיו בממוצע של 94!
הכאב והצער והיגון והפצע שבלב אף פעם לא יגלידו, אך היום הזה חשוב לנו מאד, כי רק בעת צרה ומכאוב יודעים אם חבריך עומדים לימינך ומושיטים יד לעזרה. ההתמודדות היום יומית קשה מנשוא, לשאת את הכאב הגדול ולהתעורר עם זיכרונותיו "כי לא קלה דרכינו, עוד רבה הדרך והמסע עדין לא תם…"
לסיום הרשו לי להביע מעומק ליבי ובשם משפחתי את תודתי והוקרתי על פועליכם ותרומתכם והקדשת זמנכם להקמת העמותה אשר שמה לה למטרה להנציח את בנינו מור במיוחד הנני מוצאת לנכון לציין את צביקה אלקלעי שהגה את הרעיון ותמך בנו לאורך כל הדרך את זאב שדחף ולקח יוזמה והביא זאת למימוש, ולכל אלה שתרמו וסייעו לכך! יישר-כח! מקווה שמטרות העמותה יונצחו וימוששו כראוי ויעזרו אפילו במעט.
לכם התודה, ולך מור בנינו היקר- נוח על משכבך בשלום.
יהי זכרך ברוך לעולמי עד ולנצח נצחים!