זוכרים את מור

זוכרים את מור

אתר הנצחה לזכרו של רס״ן מור יהודה אלרז, מ"פ מסייעת רותם שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בציר כיסופים, פברואר 2002

סיפור חייו

מור נולד ביום י"ב בתשרי תשל"ז (6.10.1976) בקרית אתא,  בן לנורית ושמעון ואח בכור לשקד.  

הוא גדל והתחנך בקרית אתא, החל את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'שפרינצק', וסיימם בהצטיינות בבית-הספר התיכון 'רוגוזין' במגמה הביולוגית. 

מור אהב מאוד לקרוא, ומגיל צעיר בילה זמן רב בקריאת ספרים. משבגר ותיכנן לעצמו קריירה צבאית, קרא ספרים רבים בנושא אסטרטגיה צבאית ופוליטיקה ואסף אוסף נאה של ספרים בתחום זה.גם אמנות לסוגיה משכה אותו מאוד, והוא הרבה לבקר במוזיאונים בארץ ובחו"ל.

כשהיה בתיכון התנדב למגן-דוד-אדום, ובמשך שלוש שנים ברציפות השתתף ועזר בעבודת צוותי האמבולנס.

 

בחודש מרס 1995 התגייס מור לצה"ל.

תחילה שאף ללמוד רפואה במסגרת העתודה, אך משנדחתה בקשתו התגייס לחטיבת 'גבעתי', והחל במסלול הלוחם.

את הטירונות סיים כחייל מצטיין פלוגתי, וזמן קצר לאחר-מכן נשלח לקורס מ"כים. לאחר תקופה כמפקד כיתה, נשלח מור לקורס קצינים.

עם סיום קורס הקצינים נתבקש להישאר כמפקד בקורס הקצינים, תפקיד לו זוכים על פי רוב קצינים מצטיינים. מור ביקש לשוב במהרה ליחידתו, ובסוף 1997 חזר מור לחטיבת 'גבעתי' ושובץ כמפקד מחלקה.

בחודשים הבאים השתתף בפעילויות מבצעיות רבות. בתום אחד האירועים בלבנון, זכה מור לקבל תעודת הצטיינות מהרמטכ"ל, רא"ל אמנון ליפקין-שחק. באירוע אחר, בדרום הארץ, קיבל תעודת הצטיינות מאלוף פיקוד הדרום, אלוף יום-טוב סמיה, על היותו קמב"ץ מצטיין אשר הוביל את הגדוד להצטיינות.

מאמצע שנת 1998, עם תחילת שירותו בקבע, היה מור לקצין המבצעים הגדודי. הוא הצטיין בתפקידו ונשלח ללמוד באקדמיה הצבאית לפיקוד ומטה.

במשך שנתיים, עד יולי 2001, למד מור בפו"ם וכן השלים תואר ראשון בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. את הלימודים סיים מור בממוצע אקדמי 94, והיה למצטיין הדיקאן. במהלך הלימודים התנדב מור במועדונית בשכונת שפירא בתל אביב, שם עזר לילדים בתחום החברתי ובהכנת שיעורי הבית.

את תעודת מצטיין הדיקן לא זכה מור לקבל בחייו, והיא הוענקה למשפחתו בטקס סיום מרגש לאחר מותו.

במהלך הלימודים הועלה מור לדרגת סרן. 

בתום הלימודים חזר מור ל'גבעתי' ומונה למפקד הפלוגה המסייעת, תפקיד השמור לוותיקים והמנוסים שבקרב מפקדי הפלוגות. 

הוא הצליח מאוד בתפקיד, ועד מהרה היה למ"פ נערץ על חייליו.

שבועיים לפני מותו של מור פירסם העיתונאי איתן רבין כתבה ב'מעריב' על פעילות הגדוד ובה, בין היתר, אמר מור: 

"המשימות שלנו הן סיכול פעילות חבלנית, איסוף מודיעין והפגנת נוכחות בשטח… החיילים הלוחמים יודעים את העבודה ומוכנים למשימה. כל מה שיקרה, נדע להגיב נכון. מצד שני, יש חששות. סומכים עלינו, ואנחנו צריכים להוכיח לאלה שסומכים עלינו שהם לא עשו טעות. המוטיבציה פה גבוהה מאוד. בסופו של דבר כולנו מבינים למה אנחנו נמצאים פה – כדי שהאזרחים מכפר דרום יוכלו לישון בשקט." 

 

 

בערב יום שני ה-18 בפברואר 2002 (ז' באדר ה'תשס"ב), סמוך לשעה 18:45 בערב, הגיע המחבל מוחמד אל-קסיר, תושב רפיח (בן 19), מדיר אל-בלח אל ציר כיסופים, תוך שהוא נעזר בחסות הבתים הסמוכים לציר. הוא רץ, הגיע סמוך מאוד לכביש, כשני קילומטרים ממערב למעבר כיסופים, ונשכב לידו.

תצפית צה"ל הבחינה במפגע, אולם קודם שהספיקו כוחות צה"ל להגיע אל המקום, עברה בו מכונית אזרחית בה שבה לביתה עו"ד אהובה אמרגי (בת 31), נשואה ואם לשניים, תושבת היישוב גני טל בגוש קטיף.

המחבל נעמד, ופתח באש מטווח קרוב לעבר המכונית. אהובה אמרגי נפצעה אנושות ומותה נקבע במקום זמן קצר לאחר מכן. אחריה עבר במקום משה ספירשטין, תושב נוה דקלים ונכה צה"ל .

 המחבל פתח לעברו באש, ופצע את ספירשטין. 

ספירשטיין ניסה לדרוס את המחבל, ללא הצלחה.

למקום הוקפצו כוחות צה"ל, בראשם חפ"ק הפלוגה המסייעת של גדוד רותם.

מפקד הפלוגה סרן מור יהודה אלרז (בן 25) וחייליו יצאו מתוך הג'יפ הצבאי והסתערו על המחבל בחשכה, אשר פתח נגדם בירי ויידוי רימוני יד. אלרז פצע את המפגע, אולם הוא והקשר שלו, סמ"ר אמיר מנצורי (בן 21), נפצעו אנושות במהלך הקרב.

הם פונו לבית החולים סורוקה בבאר שבע ושם נקבע מותם.

חפ"ק הפלוגה הרובאית של הגדוד, אשר הגיע למקום סמוך לאחר מכן, ניהל קרב יריות נוסף עם המחבל. סגן מפקד הפלוגה עידו לברן נפצע ברסיסים בעינו.

האירוע הסתיים עם התפוצצות מטען חבלה שנשא על גופו המחבל.

בן עשרים-וחמש היה מור בנופלו, לאחר נפילתו הועלה לדרגת רס"ן.

הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו הורים ואח.

חייליו ספדו לו:

"דרכך היא צוואתנו, ואותה נמשיך לשמור ולקיים, תהיה בטוח בכך. זקופי קומה ומורמי ראש נמשיך בנתיב אותו סללת, מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכך. דמותך תעמוד תמיד לנגד עינינו, בכל אשר נפנה… תהיה בטוח שכשאתה שם למעלה משגיח עלינו במרומים, אנחנו כאן למטה נמשיך לבצע את משימותינו בצורה הכי טובה, כפי שאתה היית דורש ומצפה מאתנו."

ביום שלאחר הפיגוע הובאו הרוגיו למנוחות. אהובה אמרגי נטמנה בבית העלמין של גוש קטיף בהלווייה בנוכחות אלפים.לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, הועבר קברה אל הר הזיתים בירושלים.

סרן מור אלרז נטמן בבית העלמין הצבאי בקריית אתא. הלווייתו של סמ"ר אמיר מנצורי נפתחה בעיירתו קריית ארבע, ונחתמה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

לאחר הפיגוע הוצב במקום שלט הנצחה לאהובה אמרגי, שכותרתו: "זעקי ארץ אהובה". השלט הוסר מן המקום במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות.

לאחר הפיגוע, במסגרת הריסת בתי מחבלים, הרס צה"ל את ביתו של המחבל בעיר רפיח.

ביוני 2002 לכד צה"ל ברפיח את ניזאר חדר מוחמד דהליז, ששימש תחילה כמפקד בביטחון המסכל ולאחר מכן כמפקד בגדודי חללי אל-אקצה באזור רפיח, ממתכנני הפיגוע ומי שאימן את הרוצח לקראת הפעולה. הוא נידון למאסר עולם.

נעים ג'יהאד נעים מוצראן, מחבל נוסף בגדודי חללי אל-אקצה אשר סייע לרוצח, נלכד אף הוא ונידון למאסר עולם.